משברים - עונשים או אתגרים?


דברים טובים ונוראיים קורים בחיינו...
לשניהם יש את היכולת ללמד אותנו שיעורים מסוימים על עצמנו ועל החיים בכלל.

לא משנה איזה צער/משבר עברתם בחיים,
אתם יכולים ללמוד מהניסיון שלכם.

רבים שואלים אותי: "מאיפה הכוחות להמשיך הלאה?!"- הכוחות הן בי, הן מעבודה קשה ויומיומית. לא המשכתי הלאה, זה מלווה אותי מידי יום ביומו.. ההבדל הוא שהיום זה חי יחד איתי ויש לו את המקום המיוחד שלו וכשאני רוצה להיות שם- אני שם.. לכמה זמן שאני בוחרת... ואז חוזרת לבחור בחיים.. אני פשוט- בוחרת!

מה ניתן ואף רצוי לעשות?

✔️ תהיו סבלניים עם עצמכם. אל תנסו לזרז את תהליך ההחלמה. חשוב שתבינו, כי לא ניתן לשלוט בקצב הריפוי ממשבר כזה או אחר. אם ננסה למהר את הדברים, לא נצמח, לא נתגבר, לא "נרוויח" מהניסיון האמיתי דרך הצעידה בדרך.
כשבני נפטר, התרכזתי כל כך בכאב הנפשי שהתעלמתי לחלוטין שאני, מה לעשות, גם אחרי ניתוח קיסרי. לא אפשרתי לעצמי להחלים. מיהרתי לשדר עסקים כרגיל, לנקות והעיקר לא לחשוב, לא להבין.. לא לתת לכאב להשתלט עליי. התנהגתי כאישה רגילה לכל דבר הנושאת את כאבה בליבה אך לא נותנת לו מקום. לא התנהגתי כמישהי אחרי לידה שצריכה לשכב, להיבדק, לנוח!- התעלמתי מהכל. ויום אחד זה הכה בי וחזר אליי כבומרנג. החלו כאבים פיזיים קשים, לא היה חלק בגוף שלא כאב ואני כעסתי שלא מספיק אני צריכה להתמודד עם הכאב הנוראי הזה עכשיו אני גם חלשה פיזית? זו לא אני... והתלוננתי המון. מי שספג את התלונות היו כמובן בעלי ותהלוש. וערב אחד אחרי שאמרתי לקטנה שלי שפשוט אין לי כוח, אני לא מרגישה טוב, שפשוט כואבות לי הרגליים היא הביטה בי ובשיא תמימותה ענתה: "אז תלכי יותר לאט, אמא". וואו! הייתי המומה. לקח לי כמה שניות והבנתי.. הקטנה שלי התכוונה שאלך פיזית יותר לאט כדי שיכאב לי פחות אבל במשפט התמים הזה הסתתר עולם ומלואו- ללכת יותר לאט. תורידי הילוך, אל תמהרי לקבור את הכאב, תהיי סבלנית עם עצמך, אל תזניחי, אל תתעלמי, תעבדי ותביני את מה שעברת.

תעצרי!
מאז, המנטרה שלי שיושבת חזק בראשי היא- "ללכת יותר לאט".
הבנתי שבכדי להחלים עליי להחלים מידי יום ביומו בלי לשלוט על הזמן.

✔️ שמרו על לב פתוח. אל תאפשרו לכאב ולצער לסגור לכם את הלב. "צער יכול להיות הגן של החמלה"- תשמרו על לב פתוח, תגלו כי התווספו לכם טונות של אהבה וחמלה שלא הכרתם בעצמכם. אל תאטמו את ריגשותיכם. זה בסדר לכאוב וזה בסדר לבכות- זו ההתמודדות.
ברגע שסוגרים את הלב ובונים חומה מבוצרת מסביבנו זו הגנה אך למעשה אנו הופכים בסופו של דבר לאטומים, חפי חמלה ואהבה ועם כעס הרסני כלפי עצמינו וכולם.

✔️ אל תשפטו. מאוד קשה לשמור במצב של אבל וצער על החמלה. אתה הופך להיות אדם אטום שאומר לעצמו: "עברתי דבר נוראי, אני עכשיו לא סופר אף אחד, שום דבר לא מזיז לי, הכל קטן עליי וכל מי שלא היה לצידי ברגעים אלו- לא יהיה בחיי יותר". וואו איזה משפטים קשים.
נכון, מצד אחד זה טוב שהכל קטן עלינו עכשיו כי באמת עברנו דבר קשה וזה יכול להניע אותנו לפעולה אך האם נצמח מזה?.. ואיפה הרגש לאחרים? לסביבה? היכן החמלה? האם זה נכון?
מאוד קל לשפוט... את אלו שלא היו שם, את אלו שכן היו אך לא מספיק, את אלו שהיו לא כפי שציפינו, את עצמנו...
האם הדברים שאנו עוברים הופכים אותנו לחלשים? על מה בדיוק אנו כועסים? ואם עברנו את הדבר הנורא מכל, מה שחסר לנו זה הכעס? הביקורת? זה מועיל, מקדם..? כנראה שלא.

✔️ תחיו בקבלה. אני לא מאמינה בהשלמה עם המצב כי אני אדם של שינויים ועשייה אך אני כן מאמינה בקבלה. קבלת המצב ואיך ממשיכים מכאן.
זהו שלב בו מקבלים את המצב ומתחילים את ההתארגנות מחדש. כעת אנו מבינים גם מחשבתית וגם רגשית שהאדם שכה חסר לנו לא יחזור. ומתחילים לפתח זהות חדשה בה הקרוב שחסר איננו נמצא במרקם חיינו. ישנה זהות חדשה ואפשר לחזור לתפקוד מלא ומספק. הרבה פעמים המפגש עם האובדן מעורר שינויים נוספים כמו החלטה מחודשת

לחיות את החיים אחרת. אמנם הקשר הרגשי והכאב מקבלים משמעות אחרת אך לא שוכחים את האדם הקרוב והחסר פשוט לומדים לחיות לצד הכאב והזיכרונות. הדבר הזה נכון לגבי כל משבר אותו אנו חווים.. ברגע שנקבל- נשחרר וכשנשחרר- נתחיל לחיות-
אותם אנשים, חיים חדשים.

✔️ תהיו אסירי תודה. תתאמנו על הכרת תודה. כל אחד מאיתנו יכול למצוא דברים להיות אסיר תודה עליהם. לא משנה איך הנסיבות נראות עכשיו. זה קשה וכואב ונשמע מגוחך בזמנים קשים. לא פעם בחודשים הראשונים שאלתי את עצמי- "על מה אגיד תודה, על זה שהילד שלי נפטר?!"- לא. על זה שאני נשארתי בחיים, על זה שיש לי למי לחזור, על זה שאני חזקה ועוד ועוד..
דרך טובה לתרגל הכרת תודה ברגעים של צער/אבל/קושי או כאב היא לשבת לראות סביבכם דברים שהתברכתם בהם בחייכם וכנראה שאתם לוקחים אותם כמובן מאליו. אתם יושבים על ספה נוחה? יש לכם נעליים נוחות? אכלתם ארוחה חמה היום? יש לכם שמיכה שתעטוף אתכם בלילה? יש לכם חבר שאתם יכולים לדבר איתו? תגידו תודה 🤗


תנו חיוך לעולם- מהחיוך מתחילים להחלים.