להתמודד - לשכוח ולהדחיק או להיות שם בכל הכוח?


"איך אני שוכחת?" היא שואלת אותי
מנגבת את הדמעות שמתחילות לפרוץ.
היא מובכת, מסתירה..
לא רוצה שאראה שזה שובר אותה.
"איך ממשיכים הלאה?" היא שואלת.
"מה את רוצה שיקרה? איך את כשהכי טוב לך?" אני שואלת
"אני רוצה שקט נפשי. אני רוצה לשמוח, להיות המצחיקה שאני. אני רוצה לרקוד, לשמוח לחיות." היא עונה קרובה לייאוש, מרוקנת מכל אנרגיה ואמונה.

רץ לי בראש- מה אומרים לבחורה המהממת הזאת שכל חטאה היה להתאהב בבן אדם הלא נכון מבחינתה.. כואב לה, היא כל כך פגועה וכואבת.. קרה שם משהו. משהו שעוד לא ממש ידעתי מהו. מה אומרים?

אחרי שניות של שתיקה הבנתי.
"התמודדת עם מה שקרה לך?" שאלתי
היא צחקה.
"ברור. בכיתי המון, חשבתי על למה זה הגיע לי. מה עשיתי רע שככה קיבלתי. איזו טיפשה הייתי שלא ראיתי או בחרתי לא לראות. לא סיפרתי לאף אחד.. התמודדתי. איזו מן שאלה זו? בטח שהתמודדתי. שנה של התמודדות." ענתה לי בביטחון.
"את מתארת לי פה שממש לא התמודדת. אני מנסה להבין כיצד התמודדת..
לא לספר לאף אחד- זה להעלים את מה שקרה ויחד עם זאת להעצים אותו אצלך.

לומר ולחשוב על למה זה הגיע לך וכמה טיפשה היית... זה להיות קורבן. זה לחיות בתחושת שפיטה עצמית והאשמה מאוד חמורה.
עברה שנה ואת באותה נקודה- את רוצה לשכוח, את רוצה ליצור הווה שקט וחיובי יותר, את מייחלת לעתיד אחר בו את מאושרת ושמחה ובעיקר שלווה ושקטה אז היכן ההתמודדות? אילו היית מתמודדת לא היית כאן, בוכה, מובכת וזקוקה לשינוי.
לעיתים, כדי לצלוח משבר אנחנו צריכים להסתכל לו בעיניים, להודות בו, לספר עליו, להתמודד איתו- פנים מול פנים בלי לפחד. כדי להשתחרר מעבר עלינו לשחרר אותו. לשחרר פירושו- לעשות פעולות.. לא לנטרל ולהעלים אותו אלא לשים אותו על השולחן במרכז החדר ולעבד אותו." עניתי ולקחתי נשימה עמוקה.
"הכל עניין של בחירה והחלטה. איפה את בוחרת להיות? מה את מחליטה להיות? הבחירה והחחלטה היא שלך. כי האמונות האלו, המחשבות האלו, ההתנהגויות האלו – הן שלנו.
רק שלנו.
ואנחנו שולטים בהם.
את מקסימה איך שאת,
ואפילו יותר.
תשחררי ממה שמעכב אותך".

היא לא הייתה מוכנה לזה.
מבחינתי, הייתי מחוייבת לומר לה הכל. אני רוצה לעזור לה ולעיתים האמת ככל שכואבת היא הדרך העדיפה.

היא לקחה את הזמן. הרהרה.
"מה את חושבת?" קטעתי את השקט ששקעה בו.

הפעם היא בחרה להרים את הראש כשעיניה מוצפות דמעות, לא מסתירה.
"אני רוצה לספר לך הכל. אני רוצה לספר לך מה קרה לפני שנה. אני רוצה בפעם הראשונה לספר את מה שקרה לי ולהקשיב לסיפור הזה של עצמי. אני בוחרת להתמודד".

סגרתי את המחברת.
הזזתי את כוס המים לכיוונה ואמרתי לה: "מצויין,
אני מקשיבה".