להיות שחקן במגרש או פרשן?


"אני כל הזמן דוחה דברים, אני רוצה לעשות כל כך הרבה אבל דוחה אותם.."
לשירה (שם בדוי) יש כל כך הרבה תוכניות. היא הגיעה לשלב בו היא רוצה לפרוץ, לצאת מהגבולות של עצמה, לצמוח. יש בה רצון, יש לה יכולת אך יחד עם זאת שום דבר לא קורה.
אני יושבת מולה, בחור צעירה מלאת אמביציה, לכאורה שום דבר לא יכול לעצור אותה.
"את יודעת מה את רוצה לעשות?"
"בוודאי" היא עונה לי. "אבל כל פעם שמגיע הרגע, אני דוחה אותו. אני לא מסוגלת. אני משותקת. אז אני דוחה"
ניסיתי להבין מה קורה לה ברגעים האלו, כשהיא דוחה. שהיא מפחדת להתמודד.
האם הפחד מניע אותה? האם חוסר אמונה בעצמה? מהם התירוצים אותם היא מספרת לעצמה?
"מי אלו השדונים בחייך? מה עוצר אותך?"
היא הביטה בי וחייכה "הסביבה מאוד תומכת, מניעה לפעולה.. אני, אני השדון של חיי. בכל פעם שאני באה לעשות משהו יש קול בתוכי שאומר לי שירה את לא תצליחי, למה לך, תישארי במקום שאת מכירה ובטוחה בו וזה מה שאני עושה אבל אני לא מסופקת, לא מאושרת- אני רוצה יותר"
שירה החלה בתהליך. השלב המשמעותי היה לעבור מפרשנית לשחקנית במגרש.
בתחילה, ביררנו מהן החוזקות שלה. מי היא שירה. שירה הופתעה לגלות כמה עוצמות יש בה וכמה היא מסוגלת.
לאט לאט למדה שירה להשתמש בחוזקות אלו לטובתה.
השלב הבא היה שינוי הרגלים.כיצד מוציאים מחייה הרגלים ישנים ומעכבים ומאמצים הרגלים משרתים ומקדמים? מודעות. שירה הבינה שחייה סבבו סביב תירוצים שהייתה מספרת לעצמה. זה הוביל להצלחה? לסיפוק? לא.. שירה החלה לאמץ הרגלים חדשים. במקום לדחות, שירה בחרה מה היא רוצה לעשות מתוך בחירה ולא הכרח. היא הכינה רשימה מפורטת של חזונה האישי שלב אחרי שלב והצהירה על הצלחתה. הצהרה זו שימשה התחייבות.
והשדון הפרטי שלה? שירה למדה לנטרל אותו. בכל פעם שהופיע שירה לא הקשיבה לו. היא סיגלה לעצמה את רשימת החוזקות המדהימה שלה ובכל פעם קראה אותה והזכירה לעצמה מי היא והיא מסוגלת. זה עבד.
שירה החלה לפתח את עצמה בתחום שכל כך רצתה והגיעה להישגים מאוד מרשימים תוך זמן קצר ובעבודה עצמית לא פשוטה אך מספקת. היום, ללא תירוצים, היא מעזה. חולמת בגדול, ללא דחיינות ועם הרבה אומץ היא פשוט עושה- משחקת במגרש ולא רק עומדת מחוצה לו.