יום המשפחה קצת שונה


מחגיגת יום המשפחה נעדרנו אני וחיים מאילוצים כאלו ואחרים בלתי ניתנים לדחייה.
פעם ראשונה ב 5 שנות קיומה של תהל שאמא לא מגיעה למשהו שלה..
זה היה קשה.
ערב לפני הסברתי לה שמכורח הנסיבות לא נוכל להיות איתה וסבתא תחגוג איתה בשמחה רבה.
היה לי עצוב.
הדמעות חנקו את גרוני.
ניסיתי לשדר לה שזה בסדר ואני איתה בכל רגע גם מרחוק. היא הבינה. היא הכילה.
היא חיבקה אותי חזק ואמרה לי עם מבט הכי אוהב שיש: "זה בסדר אימוש, סבתא תשלח לך תמונות ווידאו ואת תהיי חלק מהמסיבה וחוץ מזה, סבתא תהנה במסיבה שלי ואני אהנה מסבתא"
גאווה שלי הקטנה הזו.
היא גרמה לי להבין מה זה יום המשפחה..

למה הפכו את יום האם ליום של כל המשפחה.
משפחה זה מי שיקבלו אותך ללא תנאים, ללא כעס, בהבנה, הכלה, כבוד ואהבה- למרות שכביכול לא היית שם ברגע הזה שלהם.. משפחה תאהב ותעניק את ליבה כשצריך גם אם נאלצת "לאכזב".
משפחה- היא הכל והכל זה משפחה.
וכשיש את הדבק הזה- הכל מתגמד.
אז המסיבה הגיעה ואני מרחוק הייתי כל כך גאה, דמעתי לא מעט אך יחד עם זאת התגאיתי במשפחה שלי- בבעלי שאיתי, בקטנה הזו שנמצאת עם סבתא ולא עם אימוש שלה אבל יודעת להסתדר ולהסתגל וגם להפיק הנאה מכך וכמובן בסבתא- שהייתה שם להזכיר לה כמה היא אהובה וחשובה ביום השמח שלה.
זה הסתגלות לשינוי. זו קבלה והבנה. זה ביטחון במי שאתה. זה להיות חלק ממשפחה.
לאחר שחגגה עם סבתא (כשאני תמיד שם מלווה מרחוק) ,לא הייתה מאושרת ממנה להביא לי את המתנות שקיבלה בסוף היום ואני התרגשתי פי שניים מהבגרות והטוהר של הקטנה שלי.

ברוך השם - בורכתי.