אהבה - מהי?


הבוקר שאלתי את תהל:
את יודעת כמה אני אוהבת אותך ⁉"
"מיליונים אימוש, עד אינסוף" היא ענתה צוחקת
"ואת יודעת למה אני אוהבת אותך כל כך ⁉"
"בטח" היא ענתה לי בביטחון-
"כי את אמא שלי" וחייכה בחיוך הזה שממיס לי את הלב בכל פעם מחדש..
אבל הפעם לא רק החיוך המיס אותי.
התשובה שלה הייתה מדהימה וממיסה לא פחות.
היא בכמה מילים הביאה את מהות הביטחון העצמי.. נתנה לי שיעור ענק (וזו לא פעם ראשונה).
איך?
היא לא ענתה לי שהיא הכי יפה ומתוקה, היא לא הזכירה שהיא מצחיקה וחכמה.. היא לא צעקה את החיובי שבה.. היא מבינה לעצמה שהיא כזאת אך כדי שאוהב אותה מספיק שאהיה אמא שלה. היא אהובה בלי שום קשר לתכונותיה.
זה סיפק אותי, מאוד.
אז מה הקשר לאימון וליום הזה- יום האהבה?
ברוב הפעמים אנחנו מחפשים סיבה.. מחפשים לתייג את ילדינו בתחילה, אנשים הנקרים בדרכנו, את המשפחה, הבעל ואף את עצמנו. אנחנו מכניסים אותם לקטגוריות מסויימות.
האם אנחנו מקבלים, מכילים, אוהבים גם ללא קשר למי שאנחנו? האם זו קבלה ואהבה שהיא לא תלויה בדבר? זה לא חייב להיות דבר חומרי..
כשהקטנים שלכם עושים מעשה קונדס נורא מכעיס ומקומם- האם אתם זוכרים לאהוב אותם עדיין? בטוחה שבלב אתם מאוד אוהבים אותם.. אתם אומרים להם את זה? לא... כי אתם מאוד כועסים עכשיו... ואם תגידו להם: "ההתנהגות שלכם לא הייתה במקום, אני כועסת על מה שעשיתם" הם יבינו שאתם עדיין אוהבים אותם אך יחד עם זאת כועסים על המעשה שעשו..
ומה איתנו?
האם את עצמנו אנו אוהבים רק כי זה אנחנו? האם שאנחנו עושים משהו לא נכון, טועים וכדומה.. האם עדיין אנחנו אוהבים אותנו עד אינסוף או שופטים את עצמנו בחומרה?
אהבה וקבלה עצמית הן דברים מהותיים.
ללא אהבתנו למי שאנחנו, ללא תלות בדבר - יהיה לנו קשה לאהוב את האחר או את החיים עצמם..
זו מהות האהבה -  לאהוב את עצמנו, את האחר ואת החיים  ❣